Menu

מסע של מהות בחיוס

12/8/18

אני שמחה לארח כאן את דנה הופר שכתבה בכשרון רב על מסע של עשרה ימים שעשתה באי חיוס הפחות מוכר ביוון:

כבר בשדה התעופה של חיוס הבנתי שהגענו למקום אחר. סוג של יקום מקביל. בדרך כלל איים יוונים שיש להם שדות תעופה הם מקום שכדאי להתרחק ממנו, כי במקום בו יש שדה תעופה לרוב יש גם מלונות קזינו רועשים וגדודי תיירים שגודשים את החופים והטברנות. אבל הפעם זה היה שונה. במטוס החצי-ריק טסו אנשים שניכר בהם כי הם חוזרים הביתה, או אולי מגיעים לבקר את המשפחה. ואכן, ברגע שנחתנו רצו לכיוון המטוס כמה ילדים וחיבקו בשמחה את סבא וסבתא שלהם שחזרו הביתה. כן, ילדים רצים לכיוון המטוס. בחיוס זה אפשרי. כי למרות שחיים על האי הזה כמה עשרות אלפי אנשים, התחושה הכללית היא של מקום קטן, ביתי, משפחתי ממש.

 

 

הרגשנו את זה גם כשהיינו בהופעה של פנדליס תלסינוס, זמר נשמה יווני מפורסם ברמה עולמית שחזר הביתה לחיוס לחופשה. כשהוא מופיע במקומות אחרים בעולם אז הבמה עמוסה בתאורה מיוחדת והוא עצמו לבוש טיפ טופ, מערכות הגברה משוכללות. ואילו כאן הוא לבש את בגדי היום יום שלו, ולמרות שהיו כאלף איש בקהל, התחושה היתה שכולם מכירים את כולם, כולם מקבלים את כולם, כמו למשל כאשר אחד האנשים, שניכר בבירור שהוא “שוטה הכפר” המקומי, עלה לבמה ורקד כמה דקות, איש לא העיר לו או ניגש אליו, ההופעה המשיכה כרגיל.

 

 

אנו גרים בוילה רחבת ידיים הנמצאת במרחק תשעים ותשעה צעדים מקו החוף. אט אט אנו מתחילים להכיר את האי. נוסעים מדי יום בין ההרים הסלעיים והגבוהים ובינות לכפרים המטופחים והמוריקים. האוויר פה נקי וניחוחי, הים שקט וצלול כמו שרק הים ביוון יכול להיות, הציקדות מצקצקות, שביל החלב צלול ויפה בשמיים צולל אל תוך הים, האנשים הם מאירי עיניים. ואנו לומדים את הקצב של המקום. לומדים למשל שחיוס אינו מגלה את סודותיו בנקל, לפעמים הוא מחלק את אוצרותיו באופן מדוד. אם תבוא אל האי ליומיים שלושה כפי שמומלץ באתרי התיירות, תראה רק את מה שנועד לעיניים זרות. אולם אם תישאר יותר, תשוב לאותן הטברנות ותפגוש את אותם האנשים, תמצא שהמקום השקט והנידח הזה שוקק חיים באופן מסתורי.

 

 

ואנחנו – אנחנו התעניינו בדיוק בזה – במהות האמיתית של האי ואנשיו. לא במה שמצולם בגלויות ובמה שחובה לסמן עליו “וי” אלא במה שחי במקום הזה באמת. ככה זה בטיולים של “מסעות מהות”. יש תוכנית אבל היא אינה קדושה, כי כשאתה מחפש אחר החיים האמיתיים – הכל יכול לקרות והם עשויים להימצא בכל מקום.

כמו למשל אותו יום בו התכוונו לרדת מכפר קטן בהרים לחוף הים המצוי מאות מטרים מתחתיו. הכפר הקטן מונה אוכלוסייה של שישה אנשים בלבד. רוב האנשים עזבו זה מכבר. מי להרפתקאות באמריקה ומי  לעבודה באתונה. בימות הקיץ מתחילים התושבים לחזור למולדתם, ובשיא העונה יהיו בכפר שישים אנשים. ביום שאנחנו הגענו היו שם כבר עשרה. מקץ הליכה של דקה בסמטאות הציוריות פגשנו את אליאס. איש גדול ודובי שקידם את פנינו בהתלהבות רבה ובחיוך גדול. התעניין מנין באנו ולאן אנו הולכים ותוך כמה דקות כבר הרגשנו חברים. שאלנו אותו אם הוא מכיר מסעדה בסביבה והתברר שיש אחת והיא במקרה שלו. הבטחנו לו שנבוא לארוחת ערב.

 

 

את השביל היורד לים לא מצאנו אבל טיילנו כמה שעות בחורשות שמתחת לכפר. כאשר חזרנו לכפר רעבים, מדמיינים כבר את המטעמים במסעדתו של אליאס, פגשנו את אנגליקי וסטאמטיס, תושבי המקום. אנגליקי הזמינה אותנו לקפה ולמרות הרעב שכרסם במעינו, שמחנו להיענות להזמנה הלבבית. כך ישבנו בחצר ביתה, שותים את הקפה הטעים ביותר שטעמתי, אוכלים עוגיות שקדים, רחת לאקום ומלפפוני גינה חתוכים ומקולפים. אנחנו כיבדנו אותם בפירות יבשים שהבאנו. בינתיים שמענו את סיפורה של אנגליקי, חצי באנגלית וחצי ביוונית, שמענו על הנכדים בקנדה ועל אנדריאס, הבעל שנפטר. ראינו את תמונות החתונה והראינו את תמונות ילדינו שלנו ותוך חצי שעה כבר הרגשנו חלק מהמשפחה. לשמחה הצטרף גם אחד השכנים – דימיטריס, וכך הכרנו כבר ארבעה מתוך עשרה מתושבי הכפר. בימים שלאחר מכן ציירתי את פניה הטובות של אנגליקי, וניקוס, השכן שלנו, הבטיח שיעביר לה את הציור.

 

 

המסעדה של אליאס, אליה הגענו עם שקיעה, היתה המקום היפה ביותר והמזמין ביותר שאפשר לדמיין. הארוחה היתה לא פחות מאלוהית. אליאס ראה שאנחנו רעבים ואמר שהוא יביא מאכלים לשולחן עד שנהיה שבעים. סלט יווני נפלא, צזיקי סמיך, תירופיתה שהוכנה במיוחד בשבילנו, פסטה תוצרת בית, עוף ברוטב מיוחד ולקינוח יוגורט עם ריבת פיסטוקים וחבושים וליקר מסטיקה על חשבון הבית. אט אט נמוג הנוף אל תוך חשכת הליל, הגפנים שסביבנו התכהו, הים השחיר ומיליון כוכבים הציפו את השמיים.

 

 

חיוס הוא מקום קשוח עבור תושביו. המים אינם מצויים בשפע על פני האדמה ויש לחפור בארות כדי למצוא אותם. כל כפר ניזון מבארותיו וממעיינותיו ועם מעט המים הללו הם מצליחים ליצור שם גן עדן. בכל מקום שפע של פירות – תאנים, ענבים, שזיפים, אגסים, ריח האורגנו הגדל בכל מקום משכר את הנחיריים ומראה עציצי הבזיליקום השופעים מרגיע את העיניים. באחד הכפרים שמענו שתי זקנות על ספסל מדברות. האחת אמרה לשניה: “תראי מה זה, אנשים התחילו לבוא לכפר שלנו”. שרגא, המדריך שלנו, שדובר יוונית מעולה, אמר להן: “זה בגלל שיש לכם כפר מאוד יפה”. הזקנות הופתעו למשמע היוונית שבפיו  ומיד פרצו בצחוק גדול “שמעת? הוא אומר שיש לנו כפר יפה! חה חה! כפר יפה!”

 

 

וכשרוצים לטבול במים, יורדים אל החופים. בכל מקום יש חופים, והם כולם יפיפיים. מפרצים על גבי מפרצים של מים טורקיזיים, עם חול לבן, חול שחור, ובעיקר אבנים צבעוניות במגוון ובשפע ממכר. שעות על גבי שעות ישבנו באותם חופים, מדברים על החיים, מדברים על השמיים, על אלוהים, ומשמעות החיים, בעוד ידינו משחקות בחלוקים הצבעוניים, מעירות בתוכנו חלקים ילדיים שכבר שכחנו מהם, מעוררות את חדוות הגילוי ואת ההתפעמות מן הדברים הפשוטים. בכל יום טבלנו בחוף אחר, בכל יום נשבענו כי זה ולא האחרים הוא החוף היפה ביותר בחיוס, ואולי בעולם כולו.

עשרה ימים בחיוס. כפרים, הרים, חופים, אנשים, אבנים צבעוניות, כפרי המסטיקה, מעיינות חמים, תבשילים שהוכנו באהבה, חצרות שטופחו במשך מאות שנים, כבישים מפותלים, עצי אורן טבעיים, דולפין מקפץ בים, ארנבת חוצה את השביל, וזמן, ושקט, ומרחבים לעצור, להתנקות מרעשי היום-יום, להקשיב פנימה, להקשיב החוצה, לשאול את השאלות הכי אמיתיות, לצחוק עם חברים, להנות מלהיות לבד, להרגיש כמו מסע בזמן אל הימים בהם בני אדם חיו, פשוט חיו, ולחיות. פשוט לחיות.

הכותבת: דנה הופר

הטיול הזה הינו טעימה ממסע של מהות עם שרגא ודיתה מ”מהות המסע”.

בסוכות הקרוב 25.9-2.10 ייצא מסע מס 2 אל האי חיוס.

מוזמנים ליצור קשר עם שרגא הלפרן: 050-5529047 במייל  ובאתר

 

 

 

Facebook Comments

עוד בגריקית

סניף נוסף של הבית קפה MOTIV נפתח בימים אלו ברחוב

איזה כיף שיצא לי להכיר את שני ורנר, החיה ומתגוררת

היום אני רוצה לספר לכם על מקום ייחודי באי לפקדה.

עינת תלם, ארט דיירקטורית, מעצבת תפאורות, יוצרת, אוצרת תוכן, מוציאה

לכל הכתבות

Instagram @ greekit

Instagram has returned invalid data.

Greekit

תקנון | גריקבלוג

Copyright 2018 @ גריקית

Developed by Tiran Digital Management Design by studio shlomit toledo