הרבה שואלים אותי מה אני מוצאת ביוון. ומה כל כך קוסם לי באיים. וכשאני חופרת לעומק אני רואה אותי בת 18 קצת לפני גיוס לצה”ל. מתכננת את הטיול הראשון מחוץ לגבולות ישראל, בתקופה בה לא היה אינטרנט, לא תקשורת סלולרית והמידע היחיד שהצלחנו להשיג היה מפה לאוזן ומגלויות שנשלחו מהעולם.

מפגישה עם חבר שסיפר על חוויותיו מיוון, הצטייר בדמיוני מקום מסעיר, הבנתי שמחכה לי חוויה שלא תשכח, ובהשראת “קיץ לאוהבים”  SUMMER LOVERS – סרט קיץ מ 1982 שצולם באי סנטוריני, הזמנתי כרטיס הפלגה זול לרודוס על סיפון ספינה שיצאה מחיפה.

כרזת הסרט קיץ לאוהבים 1982

הייתי מאז ביוון עשרות פעמים, אבל כמו בכל אהבה ראשונה – הטעם, הריח, והמראה של הפעם הראשונה, הם חד פעמיים ולא ניתנים לשחזור.

זה פוסט געגוע לאותם ימים של התבגרות עם הרבה תמימות ועולם שלם אותנטי, ראשוני ובתולי, במקום שבו הנפש חופשיה ומשוחררת לחגוג את הנעורים.

הזכרונות והתמונות הדהויות מהאלבום מעלים בי צמרמורות, מין אושר מזוכך שקשה להתחקות אחריו מאז.

גלויה מרודוס 1988

אחרי לילה על סיפון האניה, שהיה קר, מאתגר, והרבה פחות רומנטי ממה שדמיינתי, עם חברה טובה לצידי, תרמיל שהכתפיה שלו נקרעה כבר בדרך, עם פחות מדי בגדים, שטרות של דרכמות בכיס, ועם ברק בעיניים ירדנו מהאניה ברודוס, ישר לתוך נמל שוקק ותוסס, דייגים, רוכלים, צעירים על אפנועים, ים כחול. החופש שלי התחיל והוא היה מרחיב לב ודעת.

החוף למרגלות האקרופוליס, בכפר לינדוס ברודוס בשנות השמונים

הרעיון של להגיע למקום חדש, בלי לקבוע מראש בבוקינג.קום או ב AIRBNB באיזה חדר להתארח, נשמע היום הזוי אבל כך זה התנהל, ודוקא בהצלחה רבה. ממש כמו שטוען ד”ר סוס – “אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים”.

חוף במיקונוס 1988

אני זוכרת היטב את הנסיעה לאורך החוף באופנוע שכור, המפגשים וההכרויות עם אנשים צעירים מכל העולם – סטיב מקנדה, אלכס מאוסטרליה, ואפילו, ממש כמו בסרטים,סיפור אהבה קצר, עם דימיטרי היווני יפה התואר, אני לא יכולה שלא לחשוב האם גם להם זו היתה חווית חיים מכוננת? אני זוכרת איך היינו גאות לספר שבעוד מספר שבועות אנחנו מתגייסות לצבא, ובכל פעם קיבלנו את אותה תגובת תדהמה.

עם חברות מהעולם הגדול בחוף קטן באיוס, 1988

אני זוכרת לטובה את בעלי הדירה השכורה ברובע העתיק שקיבלו אותנו במטעמים ובחיוכים. את הבירות ומסיבות הריקודים בטברנה על החוף בצהריים והברים הפרועים בלילה, את תחושת הקלות והזרימה, כשהחלטנו ספונטנית, לעבור מאי לאי עם סקרנות בלתי פוסקת.

איוס – קוס – נקסוס – מיקונוס – רודוס. האיים היום, כמו אז, עדיין יפהפיים ונוגעים לי בלב יותר מכל מקום אחר בעולם, הם גורמים לי להיות שוב נערה צעירה, חופשיה ומאושרת.

את הטיול הזה, בנקודת הזמן הזו של שנות השמונים, אני משאירה בזכרוני כמיתוס – זוהי היתה נקודת האל חזור בה התאהבתי ביוון עד מעל הראש.