עברה כמעט שנה ללא ביקור ביוון. אוהדי יוון, ואני ביניהם, מחכים בקוצר רוח לחזור ולטייל, לבלות ולעבוד בה.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות ממרחק איך בכל זאת שומרים על קשר עם הנופים, התרבות והמוסיקה?

הרשו לי להמליץ על סדרת הרצאות מרתקת של אורלי פינקלמן, שתנעים את זמנכם ותעשיר את הידע שלכם בכל מה שקשור למוסיקה, לקולנוע ולמיתוסים בתרבות היוונית.

אורלי פינקלמן, דלפי, יוון

אורלי, שבימים כתיקונם היא מדריכת טיולים ביוון מטעם טריפולוג’י והחברה הגאורגרפית, ומטיילת אדוקה ביוון משנת 1985, מגיעה עם ידע עצום באמתחתה ופותחת אופקים חדשים ליוון בכשרון רב ובמקוריות.

את ההרצאות היא מעבירה לארגונים, לקבוצות פרטיות, לחוגי בית, בהרצאות לקהל הרחב בפאנזינג, ובזום.

“מה שמענין אותי בעיקר הוא הקשר והחיבור שלנו כישראלים ליוון” אומרת אורלי, “ההרצאות נולדו מתוך ההתמחות בהדרכת טיולים ביוון, ביחד עם האהבה העצומה שיש לי ליוון ובתוכן אני אורגת סיפורים ומותחת קווים של דמיון בין מה שקורה ביוון מאז ועד היום, לבין החיים שלנו כאן ועכשיו”.

אז על מה תוכלו לשמוע בהרצאות?

מה יש בה, במוסיקה היוונית, ואיך זה קרה שאנחנו, הישראלים, כל כך אוהבים אותה?

במוסיקה היוונית, יש משהו שקוסם לנו, הישראלים. עד כדי כך קוסם, שבשום מדינה בעולם המוסיקה היוונית לא התקבלה באהבה כה גדולה כמו אצלנו.

התשובה, על פי אורלי, טמונה בתהליכים הסטוריים וחברתיים דומים בינינו לבינם, שקשורים להשתלבות המוסיקה של הפליטים והמהגרים, וקבלתה על ידי המיינסטרים, בדיוק כמו בישראל. מעניין, נכון?

בהרצאה, משולבים קטעי מוסיקה יוונית, יחד עם שירים עבריים שמקורם יווני, ונחשפים קווי הדמיון בין ההיסטוריה של יוון המודרנית להיסטוריה של מדינת ישראל, על אירועים היסטוריים שעיצבו את פני החברה, על התפקיד אותו מילאה המוסיקה היוונית בתמורות שחלו בטעם הישראלי, ועל מהפכות תרבותיות שקרו בשתי המדינות.

2018 מוסיקאים יווניים, אלוניסוס

מוסיקאים יווניים, הידרה 2019

או שתבחרו לדעת –

איך נראית יוון מבעד לעדשת הקולנוע?

ואיך בעזרת הדימויים והייצוגים שאנו מכירים מהסרטים, נצרבה לנו יוון המגוונת בתודעה כמקום חד גוני של שמש, ים, חופים, התנהלות חופשית וחסרת אחריות, כמו לדוגמא בסרט המקסים שירלי ולנטיין בו הגיבורה המערבית הקפוצה פוגשת בגיבור הרומנטי היווני חסר העכבות והמשוחרר.

אורלי מזמינה אתכם בהרצאה למסע וירטואלי-פנורמי דרך העיניים של במאים שונים, יווניים ולא-יווניים. על רקע נופים מרהיבים ואפיזודות קולנועיות שונות מאוד זו מזו. דרך הסרטים מגלים זוויות חדשות ליוון, ומוברר השוני בין נקודות המבט – המקומית והזרה.

ילד על דולפין, 1957

מסופיה לורן בסרט ‘ילד על דולפין’ שבעקבותיו הפך האי הידרה למושבת אמנים, דרך ‘זורבה היווני‘, הסרט של ג’יימס בונד ‘לעיניך בלבד‘, שצולם בנופי מטאורה הדרמטיים, ועד  ל’לפני חצות‘ שצולם בפלופונז.

“מה שמעניין הוא השוני בין נקודות המבט – המקומית והזרה, החיבור בין זוויות הראייה השונות מאוד זו מזו, ואיך התקבע הדימוי של יוון בתודעתנו.” מספרת אורלי.

“תופתעו לגלות את יוון השונה מזו שאנו מכירים, ואני מבטיחה להרים את המסך גם מעל כמה מהקונפליקטים שמבעבעים מתחת לפני השטח, בסרטים שצולמו ביוון החל ממחצית המאה העשרים”.

Never-on-Sunday

לפני חצות, 2013

מגדל הדבורים, 1986

שירלי ולנטיין, 1989

הרצאה נוספת ומרתקת היא –

תולדות הארוטיקה – על מיתוסים יווניים שהתקבעו בחברה שלנו עד היום

מי נהנה יותר, גברים או נשים? אם לזאוס מותר הכל, כולל הכל, האם גם לאפרודיטה מותר? מה הקשר בין אורגיה לפולחן דתי ולמה באהבה אפלטונית מותר בעצם לעשות הכל, ואיך זה שמה שקורה באולימפוס ממש לא נשאר באולימפוס?

אורלי מספרת שבהרצאה, שתיגע במספר נקודות לוהטות של הארוטיקה ביוון העתיקה, תגלו שבתחומים מסויימים היוונים הצטיינו בפתיחות שהיום תיראה לנו מפתיעה, בעוד שבתחומים אחרים הם הניחו את היסודות לתפיסות שמחלקן אנו, בתרבות המערב, מתקשים להשתחרר עד היום.

להזמנת הרצאות

facebook

052-2499545

mail